בשונה משיטות העסקה רגילות המקובלות במשק, שיטת ההעסקה הקבלנית הנה שיטה בעלת מאפיינים ייחודיים אשר במהותה יוצרת לכאורה נתק בין העובד לבין המעסיק המשתמש (להלן: "הארגון") והופכת את עובד הקבלן לנטע זר בארגון בו הוא מועסק בפועל .

המעסיק הישיר של העובד הינה חברת כוח האדם שנבחרה על ידי הארגון  לספק את כוח העבודה. מטבע הדברים , העסקה קבלנית יוצרת בארגון המשתמש שני מעמדות, קבוצת עובדי הארגון הנהנים מייצוג , מעמד משופר, תנאי שכר טובים, זכויות עודפות ותנאי רווחה מפנקים ומנגד עובדי הקבלן המועסקים בתנאים מינימלית ובנחיתות מעמדית ברורה ומובהקת שמשליכה על הדימוי העצמי של עובדי הקבלן בעיני עצמם ובעיני משפחתם .

עובדי ארגון המועסקים באופן ישיר נהנים מגב חזק של מאות איגודי העובדים הקיימים בארץ, שפועלים ללא לאות לשפר את תנאי השכר של אותם עובדים ונהנים מסיוע של ההסתדרות בפתרון בעיות העובדים , בחקיקה ובחתימה על הסכמי עבודה.

לעומתם , עובדי הקבלן המהווים את  קבוצת העובדים הגדולה ביותר בארץ אשר אינה מוכרת כענף תעסוקה ואין לה כל ייצוג מוכרת אל מול המעסיקים . ההסתדרות במקרה הזה.

משמשת כנציגות ע"פ חוק., גובה מעובדי הקבלן דמי ארגון כחוק אולם אינה מכירה בעובדי קבלן כענף תעסוקה .

מכאן שהמפתח לשינוי עמוק טמון בצורך להביא להכרה בשיטת ההעסקה הקבלנית כענף תעסוקה ייחודי , שיהיה מיוצג כמקשה אחת ע"י  נציגות עובדים, אשר תפעל  לעגן את זכויות עובדי הקבלן ולחתום על הסכמים בהתאם להסכמי העבודה מהם נהנים עובדי ארגון המועסקים באופן ישיר .  

הממסד הנוכחי לרבות ההסתדרות , מכירים את הצורך , נדרשו לסוגיה אולם אינם עושים דבר וזאת כי הדבר מנוגד לאינטרס של כוחות השוק הנהנים דה פאקטו , מפיצול עובדי הקבלן לתחומי העסקה שונים בקבוצות קטנות יותר, בעלות כוח מופחת.

 מכאן שאין מנוס מהתובנה שהדרך היחידה לשים קץ למצבם של עובדי הקבלן כמעמד עובדים נחות היא לפעול להכרה ממסדית וחוקית בענף העסקת עובדי קבלן כאיגוד גדול וחזק שהממסד וכוחות השוק לא יוכלו להתעלם ממנו .